הוועד

בשנים אלו הוועד המשיך בפעילויות השנתיות המתבקשות על פי חוק העמותות. הוועד מקיים ישיבות אחת לרבעון, כאשר על סדר היום דיווח מפעילויות שנעשות ע”י חברי הוועד וכן תכנון פעילויות להמשך השנה. בישיבות מתקיימים דיונים אודות נושאים רלבנטים וקבועים.

אחד הנושאים בהם אנו עוסקים באופן קבוע הינו: מצב בית העלמין כפי שנראה בשנים האחרונות. עד תקופת הקורונה שכרנו עובד אשר ביצע עבודות גיזום וניקוי בית העלמין. לאחר תקופת הקורונה עבודתו הופסקה.

יש לציין כי במהלך כל התקופה, ניסינו ליצור קשרים עם מוסדות ואישים במטרה לגייס אותם לעזור לנו בשימור בית העלמין: יצרנו קשר בכתב, וגם ביקרנו במשרדי ראש הגמינה בוורשה (האחראית על הרכוש היהודי), אולם לא קיבלנו כל עזרה.

ניסינו גם לערב את הקרן להגנה על המורשת היהודית, אפילו לא נענינו.

בכל ביקור בפולין, איציק שפילמן, חבר הוועד האחראי על קשרי חוץ, קובע פגישה עם ראש העיר במטרה לנסות לדבר על ליבם לעשות משהו לטובת העניין, אולם לשווא. הפגישה האחרונה התקיימה בנוכחות יפה שפילמן ואיציק שפילמן - 31.8.2026. יצאנו מהפגישה מאוכזבים מאד. מדבריו הובן, שאין להם כל עניין בטיפוח ואחזקת המקום, בהתחשב בכך שהעלות אינה מבוטלת. הובהר לנו, כי הגמינה (הגוף הרשמי האחראי על הרכוש היהודי) מעוניינת למכור את נכסי היהודים.

במהלך כל השנים השתדלנו לקיים מפגשים שנתיים, ובהם התקיים החלק האירגוני בהתאם לחוק העמותות - אסיפה כללית, הצגת המאזן הכספי, וכן חלק מרכזי ובו הרצאת מומחה בתחום הרלבנטי לאוכלוסיה שלנו. הזמנו מרצים מומחים בתחומם להעשיר את חברינו.

בשנת 2021 - הכנס השנתי התקיים בירושלים, ב”יד ושם”. התכנסנו ב”מערת הזיכרון” בו נחשף לוח ההנצחה ליהודי מזריץ’ אשר ניספו בשואה. הלוח הוכן ביוזמתו ובטיפולו של חבר ועד - יעקב גולדמן. בהמשך המפגש התכנסנו בבית הכנסת, בו שמענו הרצאה מרתקת על יהודי מזריץ’ מנעמה גלילי.

במעמד זה חולק לחברים האלבום “מזריץ’, עיירה שהיתה ואיננה עוד…” שיזם, ערך והפיק איציק שפילמן - חבר הוועד.

בשנת 2022 קיימנו את המפגש השנתי בקיבוץ לוחמי הגיטאות, כנס שהוקדש לנושא “יומנים אישיים”. שמענו הרצאה בנושא, וגם הביולטין (מס’ 61) הוקדש לנושא.

שנת 2023 הייתה שנה קשה לעם כולו. למרות מצב הרוח הלאומי, השתדלנו לשמור על קשר עם החברים לעדכונים וברכות לחגים. הצלחנו להפיק ביולטין שהוקדש למלחמת אוקטובר - “חרבות ברזל” - בו ניסינו להדגיש את הקושי של שורדי השואה וצאצאיהם שנאלצו לחוות שוב את חוויות השואה המטלטלות.

בהמשך, בשנת 2024, גם כן עדיין לא קיימנו את המפגש השנתי, אבל באותה שנה התקיים במזריץ’ טקס הסרת לוט מעל לוח זיכרון לזכר היהודים שנרצחו במבצע ריינהרד. את הקהילה ייצגו נציגים מהוועד - יפה שפילמן, היו”ר, וכן איציק שפילמן, הממונה על הקשר עם מזריץ’. בטקס השתתפו בכירים מהעיריה, מהממשל בלובלין, מהאוניברסיטה, תושבים ובני תנועת נוער שנשאו זרי ענק והניחו אותם ליד הפסל “תפילה” ברינק. זה היה מאד מרגש, והאירוע זכה להדים תקשורתיים רבים.

ובאותו זמן, בארץ, חברי העמותה הוזמנו להצגה בתיאטרון הקאמרי - “מאמע זיסע”, הצגת יחיד שכתבה והציגה חברה ותיקה שלנו, שרית ברזניאק-פרידמן. לאחר ההצגה התקיים שיח מעניין עם היוצרת.

שנת 2025 אופיינה על-ידי הרחבת חברי הוועד, וגם הפעילויות התרחבו. חבר ועד חדש - אדם וישקובסקי, המתגורר כיום בארה”ב - איתר והקים שם קבוצה של צאצאי מזריצ’אים המגלים עניין בנעשה בעמותה. חלקם התגוררו בשיכון ברמת חן, והם יצרו קשרים מרגשים עם שכנים מאז…

בשנה זו קיימנו לראשונה ערב של “זיכרון בסלון”, המוקדש למשפחות מהקהילה עבור חברי הקהילה. התארחנו בסלון של משפחת גולדמן יעקב, שיחד עם אחותו לאה לויטה מבית גולדמן אירחו וסיפרו את סיפור משפחתם המעניין והמרגש.

השתתפו הרבה אנשים, מבוגרים וצעירים, שלמדו פרק משמעותי על משפחת גולדמן.

בכנס שהתקיים בשנה זו, הופקה סיכת זיכרון ביוזמתו של חבר הוועד חיים אלון ובנו. הסיכה מבוססת על עבודת אביו של חיים, שהיה אמן ופסל מזריצ’אי. כתבה על כך מופיעה בביולטין 63.

אחת המטרות שלנו כוועד הינה לעניין את בני הדור הצעיר. יוזמה לא קלה… בשנה זו הצלחנו לעניין מספר בני נוער אשר כתבו לביולטין (63) כתבות על רשמיהם מהמסעות לפולין, תובנות מעניינות. הכותבים הצעירים הדגישו את התרומה של המסע לגיבוש הזהות הלאומית שלהם. יש לציין כי רובם הינם בני דור שלישי של יוצאי מזריץ’.

השנה יצא לאור ספר שנכתב בפולין על ההיסטוריה של יהודי מזריץ’. בזמנו, הוועד קיבל החלטה להיענות לפניית האוניברסיטה ולתרום 8000 שקל, וכך להשתתף בהוצאת ספר בפולין. הספר החשוב כבר יצא לאור, זוכה להצלחה, ואנו שוקלים לתרגם אותו לעברית.

אחת לשנה, ביום בו התרחשה האקציה השישית, 26 במאי, אנו מקיימים בבית העלמין בחולון טקס ומתייחדים עם זכר הנרצחים בגטו.

ועד העמותה מקיים מדי שנה מיפגש לכלל חברי העמותה, במפגשים אלו, שמהווים המשכיות למפגשים השנתיים שנוהלי על ידי הורינו בשנים הראשונות לעמותה במועדון ברחוב העבודה בתל אביב.

בנוסף - הוועד מוציא לאור את הביולטין השנתי.

בכל מיפגש נאספים מסי חבר.

בתקופתו של אברהם גפני ז”ל כיו”ר העמותה הוקם אתר אינטרנט לקהילה, כפי שניתן לראות, האתר משודרג בימים אלו לפלטפורמה עדכנית יותר.

נפתחה קבוצת פייסבוק למזריץ והסביבה.

הוזמנו חברי דור שני ליהודי ביאלה פודלסקי לעמותה שלנו כדי לקיים פעילויות משותפות.

הוועד מנסה ליצור כמה שיותר פעילויות הנצחה לקהילת יהודי מזריץ:

בשנת 2009 יזם הוועד בהובלת אברהם גפני ונפתלי ברזניאק את הקמת הפסל “תפילה” ברינק של מזריץ כולל מסע וטקס מרשים.

בשנת 2015 נתרם דגם בית הכנסת הגדול במזריץ בטקס צנוע במוזיאון “לוחמי הגטאות”

בתחילת 2020 נחנכו שלטי זכרון ב”מערת הזכרון” ב”יד ושם” בהובלתו של יעקב גולדמן, חבר וועד העמותה

במשך שנים, התקיימו המיפגשים בבית “יד לבנים” בתל אביב.

בשנים האחרונות העברנו את המיפגשים לבית “ויצו” בתל אביב, סביב שולחנות עם כיבוד קל.

כל מיפגש כולל:

אסיפה שנתית המחויבת מחוקי העמותות, כולל הצבעה על פירוט התקציב.

טקס אזכרה לבני המשפחות שנפטרו בשנה האחרונה

הצגת פעילות הוועד הקרובה

הרצאה בנושאים שונים

בשנת 2015 - התקיימה הרצאה של המאייר מישל קישקה, בן לניצול שואה שכתב ספר בקומיקס על החיים כדור שני

בשנת 2016 - התקיימה הרצאה מרתקת של גיל פארן, בנם של חיים פרבמן ורותי פרבמן, דור שני לבני מזריץ, ראש ארגון מדריכי פולין, גיל סיפר על מחקר גדול שערכו הוא ואמו רותי ( שגם היא מדריכת פולין, אחת המדריכות הוותיקות ביותר מאז 1988) על עיירה סמוכה למזריץ - פוחצ’ה עם תגליות שגילו בעצמם בשנים האחרונות, כולל מיפגשים עם פולנים מהאיזור.

בשנת 2017 - התקיימה הרצאה מעניינת של השחקנית הדס קלדרון, נכדתו של המשורר האידי הגדול - אברהם סוצקובר, שלא זכה להערכה הראויה בארץ. הדס סיפרה על חייו, על התמודדותו בתקופת השואה וכמובן על שיריו.

בשנת 2018 - נפגשנו במועדון “צוותא” להצגה באידיש - “המכשפה” של התיאטרון הלאומי לאידיש.

בשנת 2019 - נפגשנו שוב ב”ויצו” וזכינו להרצאה מרתקת של פרופ. חנה יבלונקה על התמודדות הישוב היהודי עם השואה, בזמן המלחמה ובשנים לפני קום המדינה וקצת אחריה

בשנת 2020 - קיימנו מיפגש בזום, עקב משבר הקורונה, שמענו הרצאה מעניינת של יוסי גלעד על תנועות הנוער בין שתי מלחמות עולם.

טקס הזיכרון 2011

מדברי מר אשר ויינשטיין:

נפתלי ידידי,

זכות גדולה קיימת לי בהכירי אותך, את שרית אחותך ואת אנשי קהילת מזריץ’ בישראל.

יפה ואנוכי, המשתתפים זו שנה שלישית בכינוס השנתי שלכם , גם הפעם חשנו בגופנו ובנפשנו את הכאב ואת הוד המורשת, אשר אתה ושותפיך למלאכה משקמים ומייצגים ברגישות רבה מאד .

אישית, קטונתי מול עוצמת הרגשות והזיכרונות של הניצולים והשורדים מ”גיא ההריגה” ברחבי אירופה ובכלל זה גם במזריץ’, וכמו כל בן אנוש, היודע להודות ולהעניק מהמעט שיש לו בכוחו, אני חש צורך עז להעניק לך אישית ובאמצעותך לבני קהילתך, את שירי: “ה ד מ ע ה”, בתקווה שיצטרף ויאיר ולו במעט את ניצוץ החיים ששרד מאז ועד עולם .

שלך בחיבה ובהוקרה,

אשר

טקס הזיכרון 2010

טקס האזכרה השנתי של העמותה יערך בבית יד לבנים בתל-אביב ב-9 בנובמבר 2010 בערב. נא לשריין את הערב מראש.

בערב, לאחר האסיפה הכללית וטקס הזיכרון נעלה את ההצגה ‘שעונים’, של תיאטרון הקאמרי.

“איזה יופי” הייתה הקריאה של אחד החברים כאשר נכנס למבואה של בית יד לבנים בתל-אביב.

אותו חבר רק הגיע לטקס יום הזיכרון של העמותה וכבר נתן מחמאות.

וכי למה לא לתת מחמאות. אולי הן באמת מגיעות.

הקהל שהגיע טיפין טיפין למקום לא יכול אולי לדעת מה קורה מאחרי הקלעים של אירוע שכזה.

אז אני אספר.

עוד בנובמבר של שנה שחלפה, מיד לאחר הטקס הקודם (הקרנת הסרט ‘תפילה’), התכנסה חבורת המשוגעים לדבר בביתו של אברהם גפני, יו”ר העמותה, (או גד פינקלשטיין, ותיק חברי הועד), וגיבשה אלטרנטיבות ליום הזיכרון הנוכחי. כך קורה הדבר במחזוריות כבר למעלה מ-15 שנה.

כל חבר מתבקש לא רק לסכם את מה שאירע בשנה שעברה, אלא להעלות גם הצעות לערב יום הזיכרון הבא.

“צריך להזמין אולם,” אומר אברהם בכובד ראש, “זה צריך להתאים גם לנו וגם להם.”

כשהוא אומר ‘להם’ הוא מתכוון לכ-ו-ל. גם לתקופה בשנה שתתאים למרבית חברי העמותה המבוגרים, גם לבעלי האולם (יד לבנים), שלא יהיה במקום אירוע אחר, וגם למי שיופיע בערב זה, יהיה זה התיאטרון האידי, או מרצה מבוקש, או הצגה, כפי שהיה במפגש האחרון.

ואז נזרקות באוויר מספר הצעות. הצגות טובות, סרטים, מופעי יחיד, שירה וכדומה.

לאחר שגובשו מספר אלטרנטיבות, חברי הועד מתבקשים להכין שיעורי בית. צריך ללמוד כל נושא, ללכת למופעים, להצגות, לראות אם ניתן בכלל לשכור את המופע/הצגה/קונצרט וכו’. לבדוק אם זה מתאים לקהל היעד שלנו, שרובו מבוגר, ומיעוטו לצערנו צעיר, וכמובן לבדוק אם הנושא מתאים ליום חשוב שכזה.

רק לאחר שחברי הועד בדקו, צפו, ניתחו, שוחחו, והתווכחו, במספר מפגשים, מגיעים להחלטה.

כל זה דורש זמן רב מאוד. ולמי בימינו יש זמן פנוי בו הוא מנדב משעותיו החופשיות המעטות דווקא לטובת הקהילה?

כאשר ההחלטה נפלה (בהצבעה דמוקרטית), מוקם צוות מצומצם, שיוצר קשר עם התיאטרון (או מה שנבחר) ועם בית יד לבנים, ומתאם תאריך ואלטרנטיבה לאותו ערב.

במקביל, צוות אחר כותב את ההזמנה שבכל שנה דורשת עבודה מאומצת עם גרפיקאי ובית הדפוס. צוות אחר מכין את מדבקות-הכתובות שיתנוססו על המעטפות, ומדביק בולים, ומכניס את המכתבים כמו גם את ההזמנות למעטפות המגיעות לכל החברים.

צוות אחר דואג לעיתון, על ידי דירבון חברים לכתוב (ולצערנו הולך ופוחת הדור), לדיסקים שהשנה הכילו את הסרט על הצבת הפסל ‘תפילה’ במזריץ’ ואלבום התמונות המשפחתי.

צוות אחר דואג ללוגיסטיקה של הערב, החל מהכנת המזון והשתייה, הכוסות, המייחמים, תחנות הרישום, נרות הזיכרון וגפרורים, וכמובן מיקרופון.

וממש לפני הטקס צריך לבדוק שכל התיאומים עובדים, שהשחקנים בהצגה הם אלו שאמנם יופיעו, ולא מחליפים, ושהכול מתוקתק עד הפרט האחרון.

ותמיד צריך להכין נאומים. כן גם את זה צריך להכין לערב יום הזיכרון. (למי יש זמן?)

וממש בערב עצמו לדאוג שנצליח למלא לפחות את השורות הראשונות שלא תהיה ‘פדיחה’ כמו שהחבר’ה אומרים.

הכול כדי שאתם, החברים ובני משפחותיהם, או חבריהם, יוכלו להגיע בנחת, להיכנס למבואה, ליהנות מכוס שתיה חמה או קרה מלווה בעוגה, להתענג על המפגש עם החברים שאותם פוגשים פעם בשנה, ליהנות מהעיתון והחוברת, להיכנס לאולם, להשתתף באסיפה הכללית, באזכרה השנתית, ולצפות במחזה. (השנה זה היה שעונים של הקאמרי).

כל זאת עד לסיום הטקס.

וכבר עם הטפיחות על השכם אותם אנחנו מקבלים, על ההצלחה של הערב, מתחיל המחזור הבא של הדאגה. מה יהיה בשנה הבאה? כיצד נוכל לשמר את הרמה הגבוהה אליה הגענו?

אז בסופו של דבר מגיעה תודה לכל מי שעזר להפיק את הערב. במיוחד לאברהם היחיד והמיוחד שהיה כמעט בכל הצוותים ולרינה אשתו, לעודד, לטובה, לגילה, ליהודה, לגד, ליפה ולאיציק.

להתראות בשנה הבאה.

וממש לפני סיום:

אני רוצה לנצל את הבמה הזו על מנת לפנות לקהל: הקופה שלנו הולכת ומתדלדלת. ללא תרומות לא נוכל לשמר את הפעילות הנוכחית היחידה והמיוחדת שלנו. שמות התורמים שירצו בכך יוקרא בטקס האזכרה בשנה הבאה.

המעוניינים לתרום יפנו למר גפני: 03-5468541

נפתלי ברזניאק

טקס הזיכרון 2009

האזכרה השנתית של התאחדות עולי מזריץ’ - דפודלסיה בישראל התקיימה ב-24 לחודש נובמבר 2009 בבית יד לבנים בתל-אביב. במקום היו כ- 240 איש מבני המשפחות וחברים רבים. הטקס היה מרגש ביותר.

ב-17 לחודש מ אי 2009, נערך במזריץ שבפולין, טקס הסרת הלוט מהפסל תפילה של יעל ארצי. בטקס נכחו שגריר ישראל בפולין מר צבי רבנר, הבישוף המחוזי משדלצה, חברי פרלמנט, ראש העיר חברי מועצת העיר ונכבדים נוספים. מישראל היו כ-100 איש אליהם נוספו כ-35 בני משפחות מהתפוצות. היום הגדוש החל בטקס מרגש בבית העלמין, טקס חנוכת הפסל בו נוגנה התקווה על ידי תזמורת מקומית, ולאחר מכן עבר הקהל הרב לאולם להאזין לזמרת דסלבה, פולניה ששרה באידיש, וכן לצפות בסרטם של אפרים סידון ומיכה פרידמן בהפקת דוד טור “אמריקה הקטנה” שתורגם לפולנית, ולסיום נערכה ארוחת ערב חגיגית ל-160 איש.

“מזריץ’ הפקות”, כפי שכונתה על ידי מר מיכה פרידמן, הצליחה הפעם בצורה יוצאת דופן, לרגש את קהל ההמונים הממתין בדריכות לסרט שיתאר את האירועים המרגשים.

טקס הזיכרון 2008

ב-16 לחודש ספטמבר 2008 ערכנו את האזכרה השנתית של העמותה בבית יד לבנים בתל-אביב. הנוכחות הייתה מרשימה ביותר. באזכרה השתתפו למעלה מ-200 איש, חברי העמותה ובני משפחותיהם שמלאו את האולם. לאחר האסיפה הכללית והאזכרה הועלתה בפני הקהל ההצגה “מען לא ידוע” של תיאטרון הקיבוץ. לדברי חברים רבים הערב היה מרשים ביותר וכל שנותר לחברי הועד היה לחשוב מיד על האירוע בשנה בבאה. אולם, כבר אנו יודעים שבשנה הבאה אם הכול יתנהל כשורה יוקרן בפני הקהל סרט בבימוי והפקת ניסים דיין המתעד את העברת הפסל תפילה של הפסלת יעל ארצי מישראל לפולין. לאחר שקיבלנו את כל האישורים אנו צופים שהסרת הלוט מהפסל תהיה במחצית השניה של חודש מאי 2009

טקס הזיכרון 2007

האסיפה השנתית של העמותה, כמו גם האזכרה השנתית נערכו ביום שלישי, 18 לחודש ספטמבר 2007 בשעה 17:45 בבית יד לבנים בתל-אביב. ביום זה הצגנו את החוברת של הפסלת יעל ארצי על הפסל המכונה “תפילה” אותו היא מתכוננת ליצור על פי הזמנת העמותה. הפסל יועמד בכיכר המרכזית בעיר מזריץ’. טקס הסרת הלוט אמור להיות במאי 2007. חברי העמותה יקבלו מכתב בנושא הנסיעה לעיר לטקס חנוכת הפסל. באזכרה שמענו את הגב’ הלינה בירנבאום, בנושא “נשים בשואה” על עוצמה, הקרבה, יצירתיות ותושייה של נשים בתקופת השואה. כמו כן הופיעה הזמרת אסתי סבידנסקי במחרוזת שירים.

האזכרה הייתה חוויה בלתי נשכחת. מי שלא היה - הפסיד.

ביולי 2007 ניקו חברי צופי אש את בית העלמין היהודי במזריץ’.